wake-up

סקירת הקונגרס הבינלאומי ה- 18 של האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה גופנית 2023

Wed, 04 Oct 2023 09:18:14 GMT

Identity in Transformative Times

Construction, Deconstruction, Reconstruction

זהות בזמנים משתנים

בנייה, פירוק, ובנייה מחדש

ב- 7.9.23 התקיים הקונגרס ה-18 הבינלאומי בפסיכותרפיה גופנית בעיר סופיה שבבולגריה, אם אצטרך לתמצת במשפט אחד את המסע הזה בטח אגיד: חוויה בלתי נשכחת! כל כך הרבה היבטים שאליהם אני מתחברת: קהילתיות, מחקר, מפגש בין תרבותי, וכמובן שפע של פסיכותרפיה גופנית.

בסקירה הבאה אשתף ואנסה לסכם את הרשמים שלי מהכנס, כמובן שלא אוכל לכסות את המנעד הרחב של הסדנאות, ההרצאות והפאנלים שהתקיימו שם אבל כן אספר על אלו שנכחתי בהם בתקווה שתקבלו טעימה ומושג על אופי ותוכן החוויה.

נחתנו בבולגריה יום לפני תחילת הקונגרס, האווירה האחרת לרגע ממה שקורה כאן בארץ בייחוד בתקופה זו, השמיים הבהירים ואפס אחוזי הלחות שהיו בסופיה, עיר הבירה מוקפת ההרים, היו שינוי מרענן מתל אביב שלנו.

הגוף התחיל להסתגל לו אט אט לתנאים סביבתיים של שקט, שקט מחשש לפיגועים ושקט ממחאות, וזה מעניין איך ההיבט הזה של תנאים סביבתיים היה גם אחד הנושאים העיקריים שבהם עסק הכנס: כיצד הסביבה שלנו משפיעה על הגוף נפש שלנו ועל התפתחותם או לא של גנים מסוימים שאיתם הגענו לעולם, וכמובן הזהויות שאנו מפתחים בחיינו ובפרט בזמנים משתנים כמו מגפת הקורונה שהגיחה לעולם והשפיעה כמעט על כל תחום בחיינו.

יום חמישי ה-7.9 היום הראשון

התכנסות, הכרת המקום, ומפה כדי לנווט בחלל העצום של האוניברסיטה בסופיה, בבניין הראשי התקיימו רב ההרצאות דברי פתיחה והצגת הכנס השתלבו רקדנים בולגרים שחשפו אותנו למיטב מסורת הריקודים והשירה שלהם, זה היה קסום והוסיף תיבול מעניין אל המילים וההתרגשות של הפתיחה.

מיד לאחר מכן צללנו להרצאה מרתקת מאת: מארט הולם ברנטבג'רי

"מי אני כשחלקים בי חסרים?"

מארט דיברה על השפעת הטראומה על הזהות שלנו, מי הייתי כשזה קרה, שהגבתי כמוני, שאחרים עשו את מה שעשו, שהעולם מתנהג ככה?

היא תיארה תהליך של פירוק ותקווה לבנייה מחדש של הזהות שלנו ושמה דגש על האופן שבו בטראומה חלקים מאיתנו יכולים להיעלם, כשאנרגיה ונראות הולכים לאיבוד, אלו מובילים אותנו לניתוק ולפיתוח אסטרטגיות הישרדותיות.

אסטרטגיות ויתור אלו משפיעות על השרירים שלנו,(תגובת היפו), על מערכת העצבים האוטונומית (היפו עוררות) ומתפתחים תסמינים כמו: דיסוציאציה, חוסר תחושה ואובדן זיכרון.

אסטרטגיות אלו הן גם מה שעוזר לנו לשרוד בעולם אך הן משאירות אותנו עם אתגרים בלתי נראים ביחס לתחושה של מי אנחנו, משהו הולך לאיבוד, אולי אנחנו לא יודעים מה זה, אולי אנחנו לא יכולים להרגיש אותו אבל אנחנו יכולים לדעת שמשהו מרגיש לא בסדר, זה יהיה גם השלב בו נפנה להאשמה עצמית.

מראט מזמינה אותנו לחקור את החלקים החסרים שלנו, המטפלים בכאן ועכשיו, להביא מודעות לשם ולעבוד איתם במגוון דרכים גופניות ורגשיות, דרך תיאור מקרה היא מספרת כיצד היא עצמה בקשר עם החלקים החסרים בה במפגש עם המטופל הטראומטי, וכיצד אמפתיה וקבלה לאותן אסטרטגיות הישרדותיות הופכת קריטית בריפוי. היא מדברת על שימוש באקטיבציה עדינה, טעינה לגוף באופן של לחיצה עדינה של כפות הרגליים אל האדמה בזמן ישיבה וטעינה של אזורים חסרי אנרגיה מתוך קשיבו. האפשרות להתחבר לחלקים החסרים בתוכי הזמין אותי חיבור והבנה על השפעת הטראומה באופן הזה ולראיית המעשה הטיפולי כמרחב להשבת חלקים אבודים, ניצוצות השבים אל השלם.

מארט היא מאמנת פסיכומוטורית יוצרת ושותפה של האנליזה הביודינמית, פיתחה את הגישה "טיפול בטראומה במערכת יחסים" יחד עם קוליברן ורדל, שמטרתה להקים מערכות בהן יכול לקרות ויסות הדדי, נירמול וויסות מצבי היפו, מארט היא מנחת סדנאות בדנמרק ובעולם.

היום הראשון הסתיים בעוד הרצאה מרתקת שאותה העביר פול וונקה המזכיר הכללי של האיגוד האירופאי (EABPׂ), עורך ושותף בכתב העת 'גוף תנועה וריקוד בפסיכותרפיה' מטפל בגשטאלט ומרצה בתוכניות ההכשרה סופרוויז'ן.

טום דיבר על:

"עצמי מרובה (SELFׂ) תרבותי והמופעים שלהם בחדר הטיפולים"

הוא טען כי מצבים פסיכופיזיולוגים או מצבי מצוקה הקשורים לגיוון ולתרבות אינם באים בחשבון כמעט כלל במפגש הטיפולי, דבר שבא לרעה ואינו משרת את המטופלים שלנו. על אף שאסון זה מוכר על ידי עמותות ומכונים בפסיכותרפיה נראה שיש העדר התקדמות משמעותית, דבר שמעלה תמיהה.

במקביל הוא טען שתחום הטיפול ממוקד הגוף מראה עיסוק מועט בתפיסות עצמי מרובה דבר שהוא רלוונטי לפסיכותרפיה גופנית שכן תפיסות עצמי הן פסיכופיזיולוגיות וקריטיות כאשר מסתכלים על בניית הזהות.

תרבותיות וגיוון מוצגות לא רק מבחינה פסיכולוגית אלא גם כתופעות סומטיות. ההרצאה הציגה נקודות מבט סומטיות, יחסים ותפיסות עצמי מרובה בשאיפה

לפרק ולשחזר את חידת התרבות והדינמיקה השונה ביחסים הטיפוליים.

היום הנפלא הזה הסתיים באחד מהמרחבים הקסומים של האוניברסיטה ליד הגנים הבוטניים במסיבת קוקטייל ואיך לא ריקודים ממיטב המסורת הבולגרית!

יום שישי ה-8.9 היום השני של הכנס

היום נפתח ב8:45 עם חימום בתנועה ביואנרגטית שמטרתה להגביר את האנרגיה בגוף ולהחזיר לאדם את המקצב של הזרימה האנרגטית הטבעית שלו ואותה הנחתה אלכסנדרה אלגפרי.

משם צללנו אל הרצאה קולחת, מלאה בהומור וסופר מעניינת של פרופסור מאוריציו, סטופיג'ה

פסיכותרפיסט גופני בעל דוקטורט במחלקה למדעים קליניים הפקולטה לרפואה וכירורגיה באוניברסיטת מילאנו.עובד עם ניצולי רעידות אדמה גדולות ואסונות טבע ביפן, סופרוויזר ומייסד בית הספר הבינלאומי Bio- integral של פסיכותרפיה גופנית בטוקיו יחד עם ג'רום ליס ורובנס קיגנל.

"צורות קיום חדשות המורכבות מ:אינטראקציה חברתית נוירוביולוגיה, אפשרויות חדשות של מחלות ובו זמנית אפשרויות קיום חדשות"

מאוריציו דיבר על המהפכות הבאות בזו אחר זו, הוא נתן את דוגמת הקורונה כמהפכה שערערה את האינטראקציות החברתיות וככזו שהביאה להפחתה בלתי צפויה בקרבה פיזית, ובמגע. הוא ציין גם את המלחמה המביאה לסיכון בפירוק עולמנו הפנימי והחיצוני.

הוא דיבר על כך ש הדיסוציאציה הופכת למשאב להישרדות מכיון שלא נותר לנו עוד "מקום בטוח" בגופנו ואנו קורסים לחוויה מבולבלת כאוטית, יחד עם זאת הסיכון לדיסוציאציה מביא איתו גם את האפשרות לטרנספורמציה, חלקים חדשים של העצמי יכולים להופיע וליצור צורות קיום חדשות אינדיבידואליות וחברתיות, הזהות הופכת לדיאלוג עם האחרות.

אנחנו זה דיאלוג, של האדם עם עצמו ועם אנשים אחרים, הפרעה נפשית היא הפרעה של דיאלוג שבאמצעותה אנו שומרים על זהותנו האישית ועל מקומנו בעולם.

אחד הדברים שתפסו אותי במיוחד היה הדוגמה שמאוריזיו נתן על מפגש עם מטופל שסובל מהפרעת קשב ומעוררות יתר חמורה, הוא דיבר על קושי במפגש הטיפולי כאשר המטפל נמצא במצב ונטרל מול מטופל שמערכת העצבים הסימפטטית שלו בעוררות יתר ועל הקושי בדיאלוג, הוא תיאר את היכולת להשוות צורה במעט עם המצב האנרגטי והפיזי של המטופל דרך שפה, מחוות גופניות והשוואת התדר האנרגטי על מנת ליצור מפגש אותנטי וקרוב שיכול להביא איתו ריפוי עמוק דרך הקשר ואת חשיבות השימוש באמצעים של ויסות פיזי כגון כדור פיזיו שהמטופל השתמש ותרגל עליו תוך כדי השיח הטיפולי, דבר שהרגיע באופן יעיל את הגוף והביא רגיעה יחסית של מערכת העצבים המעוררת.

New Paragraph

הפסקה קלה וקפיצה לתוך הרצאה נוספת מרתקת של פרופסור רומיאנה צנקובה ראש מחלקת המחקר של Aquaphotomics research באוניברסיטת קובה, פרופסור באוניברסיטת Kelio בית הספר לרפואה ביפן.

'אקוופוטומיה: אינטראקציה של מים ואור להבנה טובה יותר של החיים'

אקוופוטומיה היא פלטפורמה אינטגרטיבית חדשה למדע וטכנולוגיה שהוצגה ב-2005 ,החידוש העיקרי שלה הוא ההתמקדות במים כמשלימה למולקולות אחרות במערכות ביולוגיות או מימיות.

ההנחה היא שמים רגישים לכל שינוי שהמערכת חווה, חיצוני או פנימי. זהו בעצם חיישן אינטגרטיבי. המבנה המולקולרי של המים המתגלה דרך האינטראקציה שלו עם האור כתבנית ספקטרלית רב מימדית של כל התדרים, הופך למקור מידע על מצב המערכת.

ואיך זה קשור אלינו ולגוף?

המערכת המולקולרית של המים בגוף דומה למחשב קוונטי ידע ומידע על מים יוביל אותנו להבין מדוע ביצוע שינויים קטנים הוא המפתח להסתגלות טובה, וכיצד הוא קשור לבריאות שלנו, להזדקנות וכו'.

דרך הפריזמה הזו נוכל לאבחן ולהבין את ההקשרים פסיכוסומטיים שלנו ולהתבונן כיצד מים מגיבים לתנאים שלנו.

בהרצאה הוצג מחקר על מדידת השינוי במולקולות המים בגוף עם אנשים שנכנסו מפוחדים לפני מדיטציה ומדדה את השינויים בהרכב המים שלהם בגוף בעת המדיטציה האחת מדיטציה נשימה והאחרת מדיטציה של דמיון מודרך והדמייה של הגוף לעץ.

מדהים היה לראות את ההשפעה המיטיבה של המדיטציה על הגוף ועל המצב הנפשי איתו הם יצאו בסיום המדיטציה.

לאחר ההרצאות נערכו שלושה פנלים מרתקים אחד מהם שריתק אותי במיוחד היה:

'גוף וזהות'

דובריו היו: פרופסור מאוריציו סטאטופיגיה, וויל דיוויס, רוברטה רוזין, אריק ג'אראס וכרמן ג'ואן אבלק.

הפאנל חקר עוסק בשאלות הסוגיות הבאות:

מהי האנושות בימים אלו?

מי אני כשמתרחשים שינויים מסביב לשעון

שינויים בתרבות מול שינויים באנושות

זהות מגולמת בגוף

שינוי הזהות הגופנית בקרב טרנסג'נדרים קטינים

הצורך בפיתוח תחושה בריאה בגוף לפני שנוכל לפתח זהות בריאה

הפאנלים הוקלטו ויהיה ניתן לצפות בהם בקרוב באתר האיגוד שווה לצפות!

יום שבת ה-9.9 היום השלישי של הכנס

היום השלישי של הכנס נפתח בהרצאתו של רובס קינגל, בעל דוקטורט מאוניברסיטת בולוניה, איטליה. פסיכותרפיסט מאמן בינלאומי לפסיכולוגיה ביו-דינמית וביו-סיסטמית , מורה, מלמד ומאמן את השיטה שלו במדינות שונות. שותף במכון הביו-אינטגרלי לפסיכותרפיה גוף-נפש בטוקיו.

'מה הדבר הכי חשוב לבני אדם?'

רובס פתח את הרצאותו בשאלה זו, כדבריו הדבר החשוב ביותר עבור האדם הוא "האחר".

"דרך האחר מתחילה להיווצר זהות בנוכחות חמשת החושים וגופה של האם או מי שנמצא שם בזמן שאנו מתפתחים. זהותו של התינוק נוצרת מתוך האינטראקציה עם האדם האחר, הסביבה האחרת, הטבע האחר, היקום האחר, ללא היחסים הללו הזהות סובלת או אולי אינה נוצרת כלל. זהות היא תכונה חברתית, פוליטית וקיומית."

הזדהות היא כל מה שבונה את ההוויה שלנו. אני קיים רק תחת מבטו של האחר ובזכות מבטו של האחר. שינוי הוא שמכוון אותנו, כאשר אנחנו מגלים את תחושותינו, מרגישים בנוח עם גוף שלנו, ומכירים את הצרכים שלנו, אנחנו יכולים להתמודד בצורה יעילה עם אתגרים רגשיים ופיזיים והזכיר את ההשלכות של היווצרות זהויות ברמה החברתית הפסיכו-גופנית.

מיד אחיו צללנו להרצאה נוספת של כריסטינה בוגדנובה בעלת תואר ראשון בעיתונאות ותקשורת המונים תואר שני בפסיכולוגיה ופסיכופתולוגיה של התפתחות. עובדת בגישת הגוף האנליטי הניאו- רייכיאני, סופרוויזרית סגנית עורכת כתב העת הבינלאומי של פסיכותרפיה גופנית.

'תהפוכות הזהות בזמנים משתנים'

ההרצאה עסקה בזהות בזמנים של שינוי מתמשך פירוק ובנייה מחדש של האורגניזם.

היא פתחה בתיאור התרבות הבולגרית וההיסטוריה שלה במובן של אירועים שבזכותם בולגריה ממשיכה להתקיים היום וכיצד הם שומרים על זהותם והיבטי התרבות שלהם עד עצם היום הזה כאשר הם מפרקים את המיותר ומשחזרים את המועיל כדי לבנות את עצמם בצורה שלמה ובריאה.

היא מדגישה את הרעיון של להיות אוטונומיים אך גם מחוברים לעמים אחרים, התנועה הזו בין אוטונומיה לחיבור למערכות נוספות היא הבריאות, שביעות רצון והרווחה.

באותה נשימה זהות היא דינמית במהותה ומשקפת את האופן בו אנו יודעים ותופסים את עצמנו בהקשר של מה שקורה לנו ובהקשר לאינטראקציות שלנו עם אחרים ועם העולם.

אתגרים, מתח, טראומה וחוסר ודאות הם חלק בלתי נמנע מהחיים ודורשים מאיתנו להסתגל ולפתח אסטרטגיות הישרדות ללא הרף, אסטרטגיות אלו הן למעשה בנייה מחדש של היבטים ותכונות של הטבע האנושי שלנו. בני אדם שונים מיצורים חיים אחרים ביכולתם להתחבר לעצמם ולאחרים באמצעות אהבה וחלקם יוצאים נגד החיים בשלב הפירוק שהם מזלזלים, פוגעים, אונסים והורגים או שהם נתקעים בגבולות הנוקשים של עצמם, הופכים למשוריינים או מוותרים לגמרי על קיום הגבולות. כשהם מצטמצמים למחשובותיהם ומאבדים את הקשר עם גופם.

נשאלת השאלה מה זה אומר להיות בני אדם, מה אנו רוצים ולאן אנו בוחרים ללכת כבני אדם.היא טוענת ש דרך הפריזמה של פסיכותרפיה גופנית אנליטית ניאו רייכיאנית ניתן לעבוד על שחזור הזהות האנושית שלנו וגילוייה מחדש מה מביא להרחבת האנושיות הן כלפי עצמנו ואין כלפי האחר.

דרך פירוק השריון, החזרת הגמישות של הגבולות, חיבור מחדש לצרכים גילוי מחדש של ההנאה בסיפוקם, שינוי דפוסי התנהגות והיכרות ביטוי הולם של רגשות , קבלת הרגשות שלנו ושל האחר,ניתן לשחזר את האורגניסטיות (אנרגיית החיים) ולשקם את הזהות האנושית הבוגרת שלנו כיקום של תכונות, מיומנויות, ידע, משמעות וחוויות.

זה אפשרי רק כאשר אנו מחוברים בהרמוניה לעצמנו ולעולם.

לאחר מכן התקיים הסימפוזיון ה-7 למדע ומחקר

בסימפוזיון דובר על החוסר בתיאורים ובמושגים מנוסחים היטב של התופעות שאיתן אנו עובדים והחשיבות במחקר בתחום הפסיכותרפיה הגופנית, חקירת היעילות והשינויים המתרחשים בגישה חיוני לפיתוח העתיד שלה.

המטרה של ועדת המחקר היא להעלות את המודעות לחשיבות המדע היישומי והמחקר הפעיל בפרקטיקה המקצועית של פסיכותרפיה גופנית.

בסימפוזיון הוצגו מחקרים שנעשו מאז 2012 ופוייקטים מחקריים שפותחו לאחרונו במסגרת התרגול של פסיכותרפיה גופנית באמצעות קהילות של מתרגלים וחוקרים קליניים.

התקיים דיון ושיתוף על העתיד בתחום ויצא קול קורא מרגש למטפלים בעלי רקע אקדמי בתחום לערוך ולשתף פעולה בתחום המחקר.

על מחקרים בתחום ועל הפרויקטים החדשים שנחקרים ניתן למצוא מידע באתר eabp בקטגוריית מחקרים.

ה-10.9 היום הרביעי

בצהרי היום הרביעי הרצאתה הגב' מילנה ג'ור'יבה PhD,פרופסור וחברה בביולוגיה המולקולרית, תחומי המחקר שלה הם ביולוגיה מולקולרית גנטיקה, אפיגנטיקה וביו-רפואה מודרנית, היא מובילה ומשתתפת במחקרים רבים בינלאומיים.

'המגפות הנסתרות של הזמנים המודרניים'

בהרצאתה מילנה הדגישה שבריאות טובה הפכה לאוצר היקר ביותר עבורנו בזמנים אלה, כיום קיימת שכיחות גבוהה מאוד של מחלות כרוניות מחלות לב, כלי דם, סוכרת, הפרעות נפשיות מכל הסוגים, סרטן ומחלות ריאה, המוגדרות כדבריה כלא מדוברות או 'המגפות הנסתרות'. אלה מהוות כ 71% ממקרי המוות בעולם. מגיפת הקוביד 19 הצטרפה למחלות אלה והעצמה את התמותה בעיקר בקרב חולים אלה. המגפה הפתיעה אותנו ופגעה לא רק בבריאות הגוף אלה גם בבריאות הנשמה שלנו, השלכותיה ישפיעו עלינו עוד זמן רב.

עוד ציינה מילנה כי אנו כבני אדם תמיד האמנו שאנו בלתי מנוצחים, פיתחנו פריצות דרך טכנולוגיות ומדעיות מודרניות, יצרנו טיפולים מדויקים, אנו מטיילים בחלל, ולמרבה הצער בעיות מהותיות כמו החמרה בבריאות האדם ממשיכות להסלים.

בהרצאה מילנה הדגישה את האסטרטגיות פסיכותרפיה גופנית יכולה להתמודד איתן. אם נפתח ונעביר אסטרטגיות אינטליגנטיות מבוססות מדע, "לבנייה, פירוק, שחזור" של הגוף והנשמה האנושית ונגדיר גישות להפחתת נזקים נספק הזדמנות לאנשים לעמוד בסכנה של מגיפות נסתרות אלה.

בהמשך התקיים דיון מרתק על עתידה של הפסיכותרפיה הגופנית וכיצד היא באה לידי ביטוי בזמנים משתנים, דברי איסוף, הודייה ופרידה.

לאורך שלושת הימים האחרונים התקיימו שפע של סדנאות מרתקות את חלקם הנחו הנציגות הישראלית הנהדרת שלנו:

גבריאל שירז העביר סדנה שעסקה במעבר ממשבר לצמיחה בפסיכותרפיה גופנית בטיפול זוגי

רועי מליח העביר סדנה שנקראה: 'כל העולם הוא גשר צר מאוד' העוסקת בחקר תנועות של מעגל הבנייה שלנו במפגש הטיפולי ועל הזהות שנוצרת ביחס ובאמצעות האינטראקציה שלנו עם האחרים המשמעותיים.

ענת בן ישראל העבירה סדנה חוויתית בנושא פסיכותרפיה גופנית ביו דינמית בחקר העבודה עם חוכמת הלב המתגלמת כחלק מהתהליך הטיפולי, בייחוד בתקופות של אי ודאות בעולם.

מורית הייצלר השתתפה בפאנל והנחתה סדנה בנושא טרנספורמציה ושינוי ותהליכי גוף- נפש ועל העצמי הפיזי והנפשי המשתנה במעברים ושינויים אישיים.

אסף אברהם הנחה סדנה שעסקה בהתפתחות הגוף הרגשי והנפשי - "הגוף המקורי"

תנועה מודעת, אימבודימנט ונימה כשמביאים את האפשרות של התגלות מחודשת של הגוף המקורי.

דנה טולר הנחתה סדנה העוסקת בקריאת שירה כתהליכי גוף נפש יצירתיים של מסע, ריפוי כתהליך יצירתי באמצעות שירה ודימויים.

רוני מייזליש העביר סדנה שעסקה בהיבט הרגשי של השמנת יתר דרך מערכת היחסים עם אוכל ואכילה כדרך יצירתית לאמפתיה.

מעורר גאווה והשתהות, גם הנושאים המרתקים וגם הנציגות הישראלית המכובדת בתחום הסדנאות.

בחרתי לסיים את הסקירה באחת הסדנאות שבהן כן השתתפתי וזו שהשפיעה עליי מאוד והשאירה אותי מלאת רשמים ועם הבאת כלים חדשים לקליניקה

את הסדנה הנחתה סלדג'אנה ג'ורג'ביץ והיא עסקה בפירוק דפוסי ראייה דרך עדשות התיאוריה הפוליוגאלית

בסדנה סלדג'אנה הסבירה כיצד דפוסי ראייה נבנים באמצעות מערכת העצבים האוטונומית, כאשר נוצרות אסטרטגיות הסתגלות,חקרנו כיצד מצבים של לחימה, בריחה וקיפאון משתקפים בדפוסים התנהגותיים ורגשיים של ראייה, התנסנו בתרגילי עיניים חוויתיים שיועדו לחקור דפוסי הראייה ולאפשר בנייה של דפוסים גמישים יותר.

דיברנו על ויסות הדדי שמתחיל בראייה, במחוות הפנים ועל תינוק שירצה להסיט את המבט כאשר יחווה מבט שיש בו שליליות שיכולה להתבטא בהדיפה, שנאה, התעסקות באלמנט אחר, מבט מסוג זה יפחית את הנוכחות שלנו בעיניים, עיניים שמסתכלות אך לא רואות. כך הילד יגן על עצמו.

מכיוון שאני 'נראים' לפני שאנו רואים הדרך שבה נראנו תהפוך לדרך שבה נראה את עצמנו ואחרים.

תרגיל אחד מני התרגילים המרתקים שחווינו שם היה האפשרות להתבונן ולהיראות ולחקור מהי העמדה הנוחה לנו יותר, מאיזה מקום, חלק בגוף אנו מתבוננים, אלו חלקים אנו מאפשרים לאחר לראות והאפשרות לנוע בין העמדות השונות, דבר שהוליד תחושה של משחקיות, וקלילות וריפוי.

את הסדנה ואת הכנס הזה סיימתי בתחושה של הוקרת תודה עצומה, לאפשרות לנכוח שם, לחוות את הידע המגוון, להכיר כל כך הרבה מטפלים ומורים מקצועיים בתחום שיש בהם שפע של כוונות להשפיע טוב על העולם ולהביא ריפוי באמצעות גישה הייחודית הזו שמשלבת את העולם הנפשי עם העולם הגופני וכמובן את הרוח שבדבר.

כמובן שסיימתי בתחושת צפייה וסקרנות לכנס הבא שיערך בעוד שנתיים במקום מסקרן אחר בעולם.

מקווה שבזכות הסקירה הזו קיבלתם.ן טעימה מהחוויה המיוחדת הזו ושהתפתחה בתוככם.ן סקרנות לחקור ולהעמיק ברעיונות שהובאו ובשפע הידע שקיים, המון מידע זה מונגש באתר של האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה גופנית EABP ואני ממליצה לכם.ן להיכנס אליו ולהישאר מעודכנים בכל מה שנעשה בשטח.

https://eabp.org/

מוזמנים ומוזמנות כמובן להתייחס, לכתוב לי את חווית הקריאה שלכם ולשאול שאלות אם ישנן.

מחשבות על בחירות ומימוש לקראת השנה החדשה

Sat, 02 Sep 2023 12:17:51 GMT

בחודשיים שלפני תחילתה של שנה חדשה אני מרגישה תדר מיוחד כזה שאין דומה לו במהלך השנה, בעולם שלי התדר הזה מושפע מההתקרבות אל חודש הסליחות והאווירה של חשבון נפש והסתכלות על תקופת זמן ועל בחירות בחיי, הסתכלות זו תמיד שם אבל בזמן הזה היא מקבלת נפח מיוחד.

אחד הדברים שגרמו לי לשים דגש על העניין הוא שבשנתיים האחרונות נפתחתי לאפשרות ליצור חזון שנתי, יעדים פנימיים וחיצוניים שבהם ארצה לרכז את האנרגיה שלי. שנים התנגדתי לזה כי זה הרגיש לי פרקטי מדיי ומחייב אך כשצללתי יותר ויותר לרבדים שמרכבים חזון פנימי הבנתי שרגשות משחקים בו תפקיד חשוב מאוד, ומיקוד התודעה בבחירות שלי הוא חשוב עוד יותר ואלו ביחד מביאים למימוש והגשמה של כל אבל כל דבר שנרגיש כמיהה אליו.

יצירת חזון פנימי מבקש מאתנו בראש ובראשונה להעז לחלום ולשאוף לדברים מסוימים, זה לא דבר של מה בכך שכן זה דורש את האומץ לחלום, הקושי יכול לנבוע מכך שלעיתים אנחנו לא באמת מרגשים ראויים למה שנרצה בין אם זה זוגיות מטיבה, שפע כלכלי, קשרים מעמיקים ואינטימיים או התרחבות מקצועית.

לשים את החלומות שלנו על דף זהו צעד גדול מאוד ואני מזמינה אתכם.ן לעשות זאת ולא להסתפק ברשימה קטנה אלא לאפשר לעוד ועוד דברים שאולי לא ידעתם שקיימים בכלל לצוף על פני השטח.

הפעולה הזו מציפה בהכרח את האמונות המגבילות שלנו, כאלו שהזכרתי כאן כמו: אני לא ראויה, לא מספיק טובה ועוד מיני רבות. אלו הן רק חלק מאמונות ליבה השוכנות בתת המודע שלנו, חשוב שנזכור שאמונות מגבילות נוצרות כמסקנות מתוך פצעים ואירועים טראומטיים שחווינו כשהגוף נפש שלנו הרגיש פגוע או מצומצם והחליט דברים על עצמו ועל העולם זה מגיע מתחושה של איבוד החופש שלנו והאמון שהעולם יכול להיות מקום מטיב עבורנו.

באותה נשימה שאנו מבינים את זה אנו יכולים להבין שזו גם לא האמת לאמיתה ואלו פרשנויות שנוצרו מתוך הטראומה, הנסיבות, המשאבים והתמיכה שלנו באותן תקופת חיים, אמונות אלו אינן גזרות גורל ואינן בהכרח משקפות את מי שאנו היום ואת הכוחות שלנו, האפשרות לעשות סדק ולו הקטן ביותר במסקנות האלו מאפשרת לנו גם את ההזדמנות ללמידה חדשה ולהתרחבות.

ואם עברנו רגע את השלב הזה, העלנו חלומות ושמנו לב להתנגדויות, או מחשבות מעכבות והטלנו בהם ספק אפשר להתחיל למקד את תשומת הלב פחות באופן שבו זה יוכל לקרות לי ואיך זה נראה, הזוגיות, השפע הכלכלי וכל מה שנרצה להביא לחיינו אלא באיכויות המרכיבות את החלומות שלנו.

על מנת להבין מהן אותן איכויות אני אשאל: איזו מן הרגשה יש שם עבורי כשיש לי שפע כלכלי? מי אני שם ומה אני יודעת על עצמי? איך מרגישה הזוגיות הזו שיש בה אינטימיות גדולה וגם תשוקה? וכל דבר שנרצה, מה האיכויות ומהם הרגשות שאני מרגישה שם.

השלב הבא הוא שלב קריטי בהגשמה והוא היכולת להכיל את ההרגשה

הכלה של רעיון, קושי או משאב קשור בקשר ישיר ליכולת לחוות אותו בגוף, הגוף מתפקד כאן ככלי וכמכונת עיכול, ככל שנעגן יותר תחושות בגוף כך המוח שלנו ירשום בתוכו את האינפורמציה, יכיר בו וילמד להרגיש אתו בנוח זה הופך לקריטי כאשר אנו רוצים להגשים רעיון או להביא ריפוי ושיקום למרחבים פגועים בתוכנו.

השאלה שנוכל לשאול לאחר שזיהינו מה נרגיש היא: איך זה משפיע לי על הגוף כאשר אני מדמיינת את זה?

אנחנו יכולים למצוא השפעות כגון: כתפיים שמתרחבות, הלב נפתח, הזרועות משתחררות וכו'.

אם עולות תחושות לא נעימות או מציפות כמו מבוכה עלינו לחזור ולבדוק את ההתנגדויות או תפיסות מגבילות שוב והן יכולות לבוא באופנים כגון: אם יהיה לי את הדבר אני ארגיש מרוגשת מדיי וזה יציף אותי, או אם אצליח בעסק שלי ההצלחה שלי תבוא על חשבון אחרים, אני עלולה להיתפס כמתנשאת וכו'.

האפשרות להתנסח כך בתוכנו ואז לחוות את הדבר רגשית ולעגן אותו בגוף כך שנרגיש נוח עם החלום מאפשרת למיכל שלנו להתרחב בתוך האפשרות, להכיל ולקבל את השפע

זה חיבור בין הרבדים הפיזיים, הרגשיים והרוחניים שלנו.

היבט נוסף הוא הטעות המחשבתית שמשהו שאנו רוצים לחיינו נמצא אי שם מחוצה לנו, אני מאמינה שכל הפוטנציאלים קיימים אך לא כולם נגישים לנו אם ארצה קשרים קרובים יותר בחיי עליי לעשות את הצעד ולהתחבר לאיכות הזו בתוכי ולבוא מתוך קרבה ולהביא קרבה לעצמי ולעולם ככל שאביא את האיכות הזו, ארגיש בנוח אתה והיא תתרחב בחיי ובקשרים שלי.

היו הדבר עצמו והעולם בחוץ יהדהד לכם.ן אותה חזרה.

את ההשראה לרעיונות האלו קיבלתי ממורת דרך הומאיה עמר שמלמדת על יצירת חזונים פניימים וחיבור לתודעת היוצר, מגישת הפסיכותרפיה הגופנית אותה אני חוקרת כבר למעלה מעשור שם יש דגש גדול על היכולת להוריד רעיונות לתוך אימבודימנט(התגלמות בגוף) אל הגוף שלנו ואל האפשרות לחוש רגשות במלואם ולזכות במתנותיהם הרבות, וגם מתוך התרגול הקבוע שלי בשיטת הג'ננג צ'י קונג העוסקת במיקוד האנרגיה שלנו ובתיעול שלה בגוף, הגישה טוענת שהיכן שתשומת הלב שלנו תהייה לשם האנרגיה תלך ותתרחב והיא מלמדת אותנו כיצד למקד את האנרגיה שלנו במרחבים מטיבים.

במה נרצה להתמקד בחיינו?

מה נוכל לעשות לשם כך?

כיצד נוכל להרגיש קרובים יותר לאיכויות אליהן אנו כמיהים, להרגיש איתם בנוח ובכך להרחיב אותם בחיינו?

אלו חלק מהשאלות שעליהן ניסיתי לענות כאן מתוך עולמי והרעיונות אותם אני מעבירה הלאה מתוך תקווה שמחשבות אלו יוכלו לגעת בכם.ן ולקרב אתכם.ן עוד קצת לאמונה שהגשמה ומימוש הם אפשריים עבורכם ושהדרך נעשית מן הפנים שלנו לחוץ.

מישהו איתי כאן - על שינוי עמוק שמתחיל מבפנים

info@codenet.co.il (my target) — Tue, 26 Oct 2021 11:59:51 GMT

היא הגיעה לפגישה שבורה, מיואשת "זה נגמר" היא אמרה, שוב פעם אני מוצאת את עצמי בקשר שבו אני רוצה יותר, רוצה עוד… עוד עומק עוד אהבה עוד... ושוב פעם עומד מולי גבר, חצוי, לא פנוי מספיק, לא נגיש.

נמאס לי לרצות את מי שלא רוצה אותי באותה עוצמה, באותו אופן.. לעולם לא אמצא.

נשימה עמוקה, מרגישה את הכאב שלה, בעיקר מהתחושה ששוב פעם היא נקלעת לאותו בור רגשי, לאותה הוכחה כי היא איננה ראויה לאהבה אמיתית, לכך שזה לא מנת חלקה בעולם.

אני יודעת שאם נמשיך לשוחח יעלו אותם הבנות שהגענו אליהם בתקופה האחרונה, והם רק יחזקו את התסכול שלה שהיא מדברת בלי סוף על הדברים, מבינה אך שום דבר לא משתנה באמת.

"תרצי שננסה היום משהו קצת אחר?" אני שואלת, היא מסכימה עייפה מהסברים, עצות ומילים.

אני מזמינה אותה להרגיש את הגוף שלה מונח על המזרן, את התמיכה שהוא יכול לתת לה, מזמינה אותה להרגיש את עצמה.

אני מבקשת את רשותה להניח יד, לתמוך במגע ומבקשת ממנה לחוש עוד ועוד את החמימות והנוחות, הגוף מתחיל להירגע, נשימה רגע להיות…

מבקשת ממנה לשתף כמה מילים על התחושה שלה "אני רואה אותו", היא אומרת "את הבור השחור הזה שאני מכירה בתוכי, הוא מבהיל אותי, אני מנסה בכל כוחותיי לא להרגיש אותו"

יש לו מקום בגוף? אני שואלת "מקום בגוף…, מה? אמממ כשאת אומרת את זה אני מרגישה אותו בסרעפת, כן הוא שם" "הוא עולה תמיד ברגעים של שקט, כשאין הסחות דעת, לפעמים אני חושבת שזה תחושת רעב, ואז אוכלת והוא נרגע אבל ברגע הבא של השקט, שלי לבד עם עצמי הוא עולה, הוא לא נעלם אף פעם.."

ומה יקרה אם תרגישי הוא אותו? אני שואלת "הוא יבלע אותי, הואת הוא גדול, הוא עצום הוא שואב הכל…."

אני מזמינה אותה להרגיש שוב את הנעימות מהמגע התומך, ולתת לה להתרחב בתוכה, שואלת אותה אם יש לה אפשרות עכשיו כאן להיפגש איתו, "אני מוכנה…, נראה לי שכאן זה בסדר בשבילי לנסות.." אני מזמינה אותה לצלול לתוכו לראות מה באמת יש שם.

אני מזמינה אותה להישאר קרובה לחוויה, למרקם המיוחד שיש בחוויה הזאת "כמו מה זה?" אני שואלת

"זה כמו חור, בור, חוסר עצום שאין דרך למלא אותו…" לפתע עולה תמונה של ילדה קטנה, בוכה מתוסכלת, אין לה מחשבות, היא לא יודעת להגיד מה היא רוצה או צריכה זה עוד לפני שהיא הכירה שפה, שפה של מילים, יש רק תנועה של ילדה עקשנית, עם חוסר עצום שלא יודע להיות מתווך החוצה..

ולפתע עולה דמות נוספת, היא, בדמותה שלה היום כבוגרת והיא מסתכלת על הילדה ומציעה לה כל דבר אפשרי על מנת לשפר את הרגשתה… והיא שמה לב שבכל פעם שהיא מציעה לה דבר מה רק מתעצם הפער בינה לבינה… בין היש המוצע לאין שקיים.

והיא מבינה שכך היא כמו הבוגרת מתנהלת בעולם בכל פעם שנתקלת היא בחוסר בתוכה או באחר היא מציעה דבר מה, לשנות, לתת, לעזור העיקר לא להרגיש את האין.

מזמינה אותה שוב לחוש את המגע, את הביטחון את הנוכחות שלי בצלילה העמוקה והאמיצה הזאת שלה פנימה.

תחושת העונג המתפזרת בגופה מייצרת לה מחשבה חדשה, "אולי רק אתן לה יד ואהיה איתה באין, מעולם לא חשבתי על האפשרות הזאת" "תני לה", אני מזמינה אותה לעשות זאת בדמיונה, ולפתע משהו בילדה נרגע, יש תנועה, שתיהן הולכות יחד בעלטה, באין הגדול אך הפעם יש תחושה של ביטחון יש מישהו שנמצא שם איתה באין והיא לא מפחדת יותר ממנו, והיא לא מרגישה שיש בו דבר מה שצריך לשנות או להיות אחרת

יש אין.

זה היה רגע מכונן בחייה, דמותה של הילדה והבוגרת נפגשו, רגע של צורך שלא היה ניתן למלא בשם דבר מלבד הנוכחות עם… יש קרבה לעצמה ולילדה שבתוכה, יש בפעם הראשונה בחייה אפשרות אמיתית להיות עם חוסר עם מה שאין מבלי לנסות לעדן, ליפות, לשפר ולמלא.

בפגישות הבאות היא הבינה שהדפוס הזה, מציאת גברים בחייה שמשקפים לה שוב ושוב מה שאין להם לתת לה והניסיון התמידי שלה לחצוב בליבם כדי שכן יוכלו, השאיר אותה שוב ושוב במגע עם מה שהתקשתה להיפגש איתו בתוך עצמה כל עוד "האין" היה בחוץ, האחר היה אשם, היה גורם למצב, והיא היתה קורבן לגורל.

היא הבינה שהיא חיפשה מבחוץ את מה שהיא היתה זקוקה לו מעצמה… וכל עוד לא נפגשה עם האין הממשי היא גם לעולם לא חוותה יש אמיתי, משהו שם היה צריך לקרות קודם.

בשבועות שלאחר מכן היא סיפרה שהיא שמה לב לכמה הרגלים בחייה שהשתנו, היא לא מרגישה יותר דחף לעשייה בכל פעם ששקט, היא לא מרגישה יותר צורך לאכול כשהבור הזה מבצבץ ועולה, היא כבר לא פוחדת ממנו יותר, היא כבר לא נבהלת, היא יודעת שבתוכו יושבת הילדה שזקוקה לנוכחות שלה, רק לנוכחות.

לאחר חודש היא פגשה אהבה חדשה, הפעם הוא היה משהו אחר, לא דומה לשום דבר שהיא הכירה קודם, לא היו בו חלקים חצויים הוא רצה אותה בכל מאודו, הוא היה היש בהתגלמותו.

נשמע פלא… אכן מופלא אך גם טבעי, כשאנחנו צוללים פנימה ומשנים את המערכת היחסים הפנימית שלנו עם חלקים בתוכנו מיד משתנות גם סיטואציות בחיינו ואנשים שתואמים את המקום שאנחנו נמצאים בו מגיעים אלינו לחיים, רק כשהיא יכלה באמת להכיר באין, בחוסר שבתוכה היא לא נזקקה לתזכורת מבחוץ שתמשיך ותשחזר עבורה את הפצע, השינוי התרחש מבפנים החוצה ודפוס שליווה את מערכות היחסים בחייה במשך שנים השתנה.

עם השנים הבנתי יותר ויותר מתוך תהליכיי האישיים והמקצועיים כי הרגע בו נוצר השינוי האמיתי תמיד יהיה רגע בו מתרחשת חוויה, התנסות חדשה, וכי כל הבנה שנשארת ברמת השכל, אינה מצליחה לחולל שינוי ממשי.

התהליך בפסיכותרפיה גופנית מזמין את האדם לשינוי חוויתי של התנסויות בחייו, הערוצים החוויתים כגון מגע, תשומת לב פנימה אל הגוף בשילוב עם שיחה יוצרת אינטגרציה בין כל הרבדים המרכיבים אותנו המחשבה, הרגש, והרובד הפיזי כמו כן כמו במקרה הנ"ל ישנם חוויות טרום ורבליות בתוכנו שהשפה אינה יכולה להגיע אליהן העבודה דרך הגוף מאפשרת את הנגישות אליהם ואת המילה החדשה שתנבע מהחוויה ותשלים אותה.

כל הגוף משתתף בחוויה ולכן גם השינוי קורה בכל הגוף, בכל ההוויה שלנו.

אורטל בר

להעיר את כוח החיים הפנימי - מעבר להישרדות

info@codenet.co.il (my target) — Tue, 12 Mar 2019 15:59:13 GMT

"אני רק רוצה לא לסבול…" זו תשובתם ושאיפתם של לא מעט מטופלים שמגיעים אליי.

בין עם זה בעקבות משבר נקודתי, או ילדות מורכבת נראה כי אין האפשרות להאמין שהחיים לא רק יכולים להיות נטולי סבל אלא עשויים מאושר, חיוניות, פריחה ומימוש, אינה קיימת עבורם.
מדוע יש מאיתנו שמאמינים שאושר הוא לא מנת חלקם, שרגעי שמחה הם רק רגעים ולא מצב שיכול להפוך לדרך חיים, שתמיד יכול להיות גרוע יותר אך אף פעם לא טוב יותר?
שתי סיבות עיקריות לכך:

**פחד מהחיים**

האחת שבילדותנו לא חווינו מספיק חוויות בטוחות בתוך הקשרים המשמעותיים שלנו אשר אפשרו לחיות שבתוכנו לבוא לידי ביטוי באופן מלא.

דרישות נוקשות מצד הסביבה, חוסר במגע וחום, או התערערות של הקרקע בגיל מוקדם כגון מעבר לארץ אחרת יכולים להכניס אותנו למצב הישרדותי, בו החיים והכוחות המופלאים שאיתם נולדנו אט אט מצטמצמים ובמקומם נבנים דפוסים של הגנות והישמרות ממה "שעלול" לקרות.

אותם דפוסים שהגנו עלינו ואפשרו לנו להמשיך ולתפקד בעולם הם גם בעלי מחיר כבד, מחיר שבו אמנם מצטמצמת האפשרות לחוש את הקושי או רגשות אחרים בלתי ניתנים להכלה, אך מכיוון שאין לנו אפשרות לצמצם את הלב ובו זמנית להשאיר אותו פתו, תחושות של שמחה הנאה ועונג מצטמצמות אף הן.

אם במשך שנים רבות הלכנו והצטמצמנו, נתקשה לאפשר לעצמנו לחזור ולהרגיש טוב אמיתי מהחיים שוב נשכח את האושר האפשרי שזו הדרך היחידה עבורנו להמשיך בחיים.
**לדעת בעצמנו את הדרך**

סיבה נוספת ומשמעותית לא פחות היא חוויה בה אנו נחשפים לרגעים עמוקים של חיבור, אושר, ביטחון, שמחה, ביטחון עצמי גבוה והרגשה שהדברים מדויקים ונכונים עבורנו… אך תחושה כי משהו קרה בחוץ שאפשר לזה לקרות, שהיה אחראי לאושר ולחוזק שלי, מזל, רגע חסד, מישהו או משהו חיצוני שיצר עבורנו את התחושות האלו ועוד…

כאשר הראייה היא כזאת איננו יכולים לנכס לעצמנו את הכוח ליצור רגעים ותנאים לכך בחיינו, איננו יודעים את הדרך להגיע לשם שוב והרגעים האלו נשארים בגדר רגעי חשיפה לפוטנציאל גדול שגלום בעצמנו ובחוויית החיים.
היום, אני יודעת ומאמינה שרגעי חיבור, שמחה, עונג יכולים להפוך לחווית חיים דומננטית.

חוויה שיש בה גם רגעים של קושי והתמודדות אך הם נחווים כהזדמנות לגדילה והעמקה של ההתרחבות האור בתוכנו.
וזה תלוי בכך שנמצא שוב ושוב במרחבים בטוחים אשר מאפשרים לנו להתחבר לאיכויות האלו ולשהות בהם בכל פעם זמן רב יותר.
זה תלוי בכך שאנו מלמדים את המערכת שלנו מחדש שכעת יש שלב בו אפשר להרפות את חיי המאבק עם עצמנו, שלאחר שנים של הישרדות אושר מעצמנו ומהחיים הוא אפשרי!
ששפע רוחני וגשמי הוא דבר שאנו ראוים לו וזה אפשרי כן.. גם עבורנו בלא תלות לנסיבות חיינו.
ואז ישנה גם דרך, דרך שאפשר לרכוש בעזרת ליווי נכון ובעזרת הכוחות הפנימיים שמתגלים מחדש לייצר לנו שוב ושוב את חווית החיים הזאת, דרך שבה אנו לומדים לזהות מה מוציא אותנו מרגעי החיבור ומה מחבר אותנו לשם שוב…, לומדים להפריד בין עיקר לטפל ומצלחים יותר ויותר להישאר מחוברים למרכז פנימי שלא מטולטל מכל שינוי קטן.
אורטל בר

להיות מרוצה ולא מרצה

info@codenet.co.il (my target) — Tue, 12 Mar 2019 15:57:40 GMT

כותבת לא מעט על ההרגשה שמשהו מרגיש לא מדויק אצלנו בחיים, בשנים האחרונות אני חוקרת מתוך מסעי האישי ומקרים של אנשים שמגיעים אליי לקליניקה לא שבעי רצון מחייהם,

מדוע ואיך ישנם רגעים שההחלטות והבחירות שלנו מרגישות נכונות אל מול רגעים שמשהו לא בדיוק "בול"?

אלו תנאים מאפשרים את החוויה שמשהו מרגיש מדויק?

ההרגשה הזאת שמשהו לא מדויק היא תחושה שעבור אנשים מסוימים מעוררת תסכול רב, זה נובע בעיקר מתוך הידיעה איך זה הרגיש במקומות שזה כן היה כך, מהרגע שנחשפנו לתחושת הדיוק ולהרגשה שהכל "נופל" למקום הנכון נחתור ונחפש להגיע לשם שוב, קרוב לוודאי שנתקשה להתפשר ולהסתפק "בכמעט".

אחד התנאים שמצאתי המאפשרים לנו להרגיש את תחושת הדיוק הוא כאשר אנו מתבוננים על החלקים המרצים שלנו, אלו חלקים שגורמים לנו להחליט החלטות מתוך שיקולים של איך זה "צריך" להיות, מפחד לאכזב אחרים, מתחושה שאנחנו לא סומכים על מה שאנחנו מרגישים וצרכים.

לעיתים השיקולים האלו כל כך מנהלים את חיינו שאפילו נתקשה באמת להרגיש ולדעת מה הרצון האמיתי שלנו בתוך הסיטואציה ולמה אנו זקוקים שם מעצמנו ומהסביבה.

כשיש קושי במערכות יחסים בחיינו, או בתחומים כמו עבודה רצוי לעצור רגע ולשאול: אם אני משתיקה את כל הקולות מסביב, את מה "צריך" ושואלת אם הכל היה אפשרי מה אני רוצה שיקרה? מה אני צריכה?

זה מרגיש לי נעים ונוח? אם אני מדמיינת את עצמי ממשיכה להיות במצב הזה איך זה מרגיש?

רגע כזה של עצירה ושאילת שאלות פשוטות מחבר אותנו לרובד עמוק יותר בתוכנו ויש בכוחו לשנות עבורנו את כל כל הסיטואציה, את האופן בו אנו ממוקמים בתוכה ואת המטרות שנציב לעצמנו להמשך הדרך.

לעיתים זה מפחיד לחשוב שאם נביא את הרצון שלנו לידי ביטוי תהיה לו תוצאה טובה, בייחוד כשזה נוגד את הרצון של אחרים מאיתנו, אך אם לא נעז לא נגלה את ערכו הגדול ואת ההשפעה המדהימה ומעוררת ההשראה שיכולה להיות לו על הסביבה.

אחת מהדרכים שאני מאוד אוהבת בתהליכים שלנו אשר יכולים לגלות לנו את הרצון האותנטי שלנו היא היכולת לעצור במקום בטוח ולא שיפוטי ולהזמין להעביר את תשומת הלב שלנו מהבחוץ וממה שמצפים מאיתנו לפנימה, אל הגוף ואל החוויה שלנו את עצמנו מבפנים, לרב לא נרגיש שיש לנו בכלל זכות לעצור רגע ולבדוק מהם הרצונות שלנו בתוך קשר, בתוך סיטואציית חיים, אך כשאנחנו מקדישים לזה זמן באופן יזום משהו אחר מתאפשר, נוצרת בהירות, יכולת לקחת אחריות על הבחירות שלנו בחיים, תהליך קבלת ההחלטות נעשה יותר קל ואולי הכי חשוב אנו מתחילים להרגיש מרוצים, מלאי סיפוק מהתחושה שבחרנו משהו שהולם את הרצון הפנימי והכמיהות שלנו.

לעיתים לא ניתן לממש כל רצון שעולה בנו אבל עצם ההכרה בו יוצרת חוויה אחרת בתוכנו, של לגיטמציה, חיבור לעצמנו ויכולת לשחרר את מה שלא מתאים לנו ובכך לפנות מרחב לדברים שיותר מדויקים לנו לנכוח יותר בחיינו.

אם התוכן הזה מהדהד לך, אם נמאס לך לרצות והיית רוצה לעבוד על המחסומים בדרך החוסמת אותך מלהיות את במלואך את מוזמנת לפנות אלינו ולקבל פרטים נוספים על התהליך המיוחד הזה.

It’s been a rough ride for homebuyers lately, as prices have hit the roof with little respite. All of that looks to change soon.

להבין את החרדה נכון

Tue, 12 Mar 2019 15:56:26 GMT

לפני כעשור, כשחוויתי תחושת חרדה לראשונה, עלה בי פחד מטורף ממה שקרה, ממה שעלה.

עוד לא ידעתי אז בדיוק שככה קוראים לזה, שזו חרדה, אבל אדם חכם שפגשתי בדרך אמר לי:

"אנשים בחיפוש תמידי אחד האמת, על עצמם, על החיים, אבל ברגע שהם סוף סוף נפגשים איתה, הם כל כך נבהלים שהם בורחים ממנה כל עוד נפשם בם"

על איזה אמת הוא דיבר? תהיתי לעצמי כשכל כולי רק רוצה להיפטר מתחושת ההתערערות הנוראית הזאת, מחווית אובדן השליטה והפחד הגדול, מחוסר הידיעה לגבי מה שמתרחש כאן עכשיו בגופי ובנפשי.

תהיתי אם ישנה איזה אמת שם בכל זאת, אולי כי הוא היה חכם והאמנתי שיש משהו בדבריו. בגוף משהו הדהד נכון, אבל הייתי עדיין רחוקה מלהבין מהי אותה אמת.

כמה שנים לאחר מכן פגשתי אדם חכם אחר שדיבר על אנשים רגישים, ואיך לרגעים משהו בהגנות שלהם מתפרק, בעיקר מתפרקת האשליה שהם בני אלמוות, שלהם זה לא יקרה, שהם ישארו בריאים עד יומם האחרון ושכל אהוביהם יהיו לצידם תמיד.

ברגעים האלו בה מתפרקת אותה אשליה אנו עשויים לחוות חרדה.

רובנו מנסים בכל דרך לא להרגיש את ההבנות האלו והתחושות האלו (שברגעי החרדה לא מופיעות תמיד כמחשבות מודעות).

אנחנו נעזרים בכדורים, משקיטים את תחושות הגוף, ומסיחים את עצמנו בכל דרך מהמפגש המאיים הזה.

אך אם נבין את החרדה נכון נראה כי טמונה בה יכולת גדילה מופלאה.

גדילה מתרחשת כאשר יש לנו מפגש עם חלקים שאנו פחות מאפשרים להם ביטוי בחיים שלנו, חלקים בהם אנו פגיעים וחשופים, חלקים שבעבר לא היה להם מקום ותוקף להיות והפכו להיות בצל.

החלקים האלו עשויים להיות גם רצונות או חששות שנדחקו הצידה. הם לא נעלמו לשום מקום הם נשארו בתוכנו ככמיהות שמבקשות לחזור ולהתבטא שוב .

חרדה היא רגע בה עצמי פנימי יותר, אותנטי יותר מבקש להתגלות ולהיות נוכח יותר בחיינו.

באחת הפעמים שהסכמתי לשמוע מה החרדה באה להגיד לי הבנתי שהיא אומרת לי שאני נמצאת במקום שהוא לא מדויק לי, שאני נשארת במקום הזה כי אני פוחדת לאבד את המוכר, אבל בתוכי קיים רצון אחר.

יכולתי פתאום להסתכל לרצון הזה בעיניים ולאפשר לחרדה, שנחוותה לי כמו צירי לידה ללדת אותו החוצה לעולם.

יכולתי גם לראות את הפחד האמיתי לשנות, לקום וללכת ממה שאני מכירה אבל גם את הרצון האמיתי שלא יכול יותר להישאר חבוי, שמבקש ביטוי, אותו רצון שכל כך פחדתי מהמפגש איתו.

וברגע הזה הרעד ותחושת ההתפרקות הפכו להבנה שמבנה ישן בתוכי מתפרק על מנת להיבנות שוב מדויק יותר, נכון יותר למי שאני ורוצה להיות.

לעיתים ברגעי חרדה, כשהסבל בלתי נסבל, קשה לקרוא או לשמוע דברים שמדברים על המסר שבקושי, על האפשרות לגדול ממנו, על מהות. זה הרי מרגיש כל כך רחוק מהחוויה הגופנית והנפשית.

בחוויה הגופנית והנפשית יש אובדן שליטה, אימה, רעד ותחושת סכנה. אין תחושה של אמת גדולה יותר או מסר עמוק יותר באותו רגע ממש.

וכן, בהתקף חרדה אנחנו רוצים לחפש דרכים להשיב את המערכת לאיזון ולחזק את תחושת הביטחון בתוכנו, להקל על עצמנו, אבל אם לא נקשיב למסר העמוק יותר של החרדה , למשהו בתוכנו שקורא למפגש עמוק וכנה יותר - החרדה תנהל את חיינו, ותחליש אותנו מיום ליום.

התהליך בפסיכותרפיה גופנית עובד בשני מישורים:

-מתן כלים פרקטיים להתמודד עם החרדה בזמן אמת, כלים שעוזרים לנו לווסת את התסמינים הפיזיים ולהחזיר את תחושת השליטה לגוף. בעזרתם אנו יכולים לחוש שאנו מנהלים את החרדה ולא היא אותנו.

-עבודה במישור עמוק יותר ותהליכי שמאפשר מפגש בטוח עם הקונפליקטים שיוצרים בתוכנו את תגובת החרדה.

זמן ותהליך בטוח להכיר ולהתחבר לחלקים בתוכנו, רצונות, חששות, מתוך בחירה שלנו - מזמין את החרדה להופיע פחות, או בכלל לא, מכיוון שהיא תדע שאנחנו עושים לה מקום אמיתי להיות.

"אם אהיה בשיא עוצמתי, לא יאהבו ולא יקבלו אותי"

Fri, 01 Mar 2019 12:59:53 GMT

היום קיבלתי טלפון. מהעבר השני נשמע קולה של הגננת: "הכל בסדר אל תדאגי! רק רציתי לעדכן אותך שהקטן נפל, על הסנטר, קיבל שפשוף אבל לא בכה, כמעט לא שמנו לב שמשהו קרה, הוא לא אמר כלום, החבר סיפר מה קרה לו."

"בטוח הכל בסדר?" עניתי, "הוא לא בכה?" תהיתי לעצמי..

"לא, גם עכשיו הוא לא בוכה, ילד גדול!".

כשפגשתי אותו הדבר הראשון שהוא אמר לי היה: "אמא אני בוגר, את רואה? לא בכיתי בכלל!"

לחיזוק תחושת ההתפעלות הוא גם קיבל מדבקה, הישג ראוי לשבח.

לפעמים לא ברור לנו איך בנינו הגנות בחיינו ומה גרם לרגשות להידחק פנימה, אבל במקרה הזה התאוריה הפכה הלכה למעשה. המסר היה ברור:

אם הצלחת לא לבכות כשכאב לך אתה בוגר, עשית משהו נכון!

אם ויתרת על חלק ממך שיכול לגרום לאחר אי נעימות - הצלחת!

כמטפלת אני בעיקר חושבת על המחיר שילד קטן, שלימים יהיה גבר, שילם.

הוא הבין שאם יעצור את ביטוי הכאב שלו ואת הבכי הוא יקבל ציון טוב.

הוא הבין שהוא צריך להתעלות מעל הקושי להתגבר ולהתבגר.

הוא הבין שהוא צריך לעצור משהו טבעי וספונטני בתוכו.

ביטוי של קושי וכאב שרצה לצאת, לא קיבל מקום.

חשבתי על מה הוא היה צריך לעשות בתוכו כדי לדחוק טוב טוב את הבכי פנימה, על השרירים שהפעיל לשם כך, על המילים שעודדו אותו לעצור ועל כל מה שאולי יעצב את התפיסה שלו לגבי חולשה.

היכן ארגיש אהוב? בבכי או בהתגברות?

כשמסרים כאלו חוזרים מספיק פעמים אנו לומדים לעצור את הרגש, לומדים לא לאכזב את הסביבה, לומדים לא להיפגע, סוגרים את הלב המרגיש ואת הקול שרוצה לזעוק, את הכאב בגוף.

אנו לומדים לאט לאט לחסום את התנועה הגופנית שעוזרת לרגש להשתחרר החוצה, אך מה שקורה הוא שבאותה נשימה אנו סוגרים גם את היכולת לאהוב ולחוש בעוצמה תחושות של הנאה ועונג בחיים.

כבוגרים אנו עשויים לפגוש חסימות רגשיות כחוויה ותחושה שבני הזוג שלנו לא יכולים להכיל את עוצמת הרגשות שלנו, שאנו צריכים להצטמצם על מנת להתאים.

כבוגרים אנו עשויים לשפוט את עצמנו על הרגש שעולה - לא נבין מדוע אנו עושים "עניין" מדברים פעוטים לכאורה ונבקר את עצמנו כאילו משהו באופן שבו אנו מגיבים לסיטואציות "לא בסדר", כאילו אנחנו צריכים להשתנות.

בגוף - אותם רגשות מודחקים עלולים להפוך לסימפטומים גופניים של חולי וכאב.

כשבני סיפר לי בהתלהבות על ההצלחה שלו קיוותי שמה שאומר לו יחלחל פנימה. אמרתי לו שזה בסדר גם לבכות כשכואב וזה לא עושה אותו בוגר פחות, אפילו להיפך, שמותר לו גם גם לבכות ממש בחוזק אם הוא ירצה, ושאני עדיין חושבת שהוא מדהים!, אני עדיין אוהב אותו.

בטיפול בקליניקה אנו מנסים ליצור מרחב דומה. מרחב מקבל ולא שופט, שיאפשר לרצונות, לקשיים ולכאבים שלא בוטאו מקום מחדש.

כשאנו מאפשרים שוב לרגשות לנוע חוזרת לנוע בתוכנו גם תחושת החיוניות והיכולת לחוש שוב בעוצמה את עצמנו. אולי יותר מכל אנו משנים את התפיסה שעליה גדלנו "שאם נהיה אנחנו בשיא עוצמתנו לא יאהבו ולא יקבלו אותנו".

במרחב בטוח בקליניקה בו רגשות, רצונות וחלומות יכולים להתגלות שוב ולקבל מקום - מתאפשרת חוויה של חיבור חדש ,לעצמנו ולאחר. ככל שיתאפשר יותר ביטוי נוכל לחוש את החיים כמלאים ומספקים והבחירות שלנו יהפכו מדויקות. נרגיש שאנו באמת מי שאנחנו במלואנו.

נרגיש שזה בסדר להרגיש בתוכנו רגשות שונים ולהביא אותם במערכות היחסים שלנו.

ואולי הדבר החשוב ביותר - נוכל להפוך להורים אשר מעבירים מסר שמעודד ביטוי רגשי וחיבור למי שאנחנו בכל הוויתנו, נוכל לאפשר לקטנטנים שלנו לגדול בקצב משלהם מבלי לוותר על אף חלק בתוכם.

נוכל לתת להם מה שלא תמיד נתנו לנו.