להבין את החרדה נכון
לפני כעשור, כשחוויתי תחושת חרדה לראשונה, עלה בי פחד מטורף ממה שקרה, ממה שעלה.
עוד לא ידעתי אז בדיוק שככה קוראים לזה, שזו חרדה, אבל אדם חכם שפגשתי בדרך אמר לי:
"אנשים בחיפוש תמידי אחד האמת, על עצמם, על החיים, אבל ברגע שהם סוף סוף נפגשים איתה, הם כל כך נבהלים שהם בורחים ממנה כל עוד נפשם בם"
על איזה אמת הוא דיבר? תהיתי לעצמי כשכל כולי רק רוצה להיפטר מתחושת ההתערערות הנוראית הזאת, מחווית אובדן השליטה והפחד הגדול, מחוסר הידיעה לגבי מה שמתרחש כאן עכשיו בגופי ובנפשי.
תהיתי אם ישנה איזה אמת שם בכל זאת, אולי כי הוא היה חכם והאמנתי שיש משהו בדבריו. בגוף משהו הדהד נכון, אבל הייתי עדיין רחוקה מלהבין מהי אותה אמת.
כמה שנים לאחר מכן פגשתי אדם חכם אחר שדיבר על אנשים רגישים, ואיך לרגעים משהו בהגנות שלהם מתפרק, בעיקר
מתפרקת האשליה שהם בני אלמוות, שלהם זה לא יקרה, שהם ישארו בריאים עד יומם האחרון ושכל אהוביהם יהיו לצידם תמיד.
ברגעים האלו בה מתפרקת אותה אשליה אנו עשויים לחוות חרדה.
רובנו מנסים בכל דרך לא להרגיש את ההבנות האלו והתחושות האלו (שברגעי החרדה לא מופיעות תמיד כמחשבות מודעות).
אנחנו נעזרים בכדורים, משקיטים את תחושות הגוף, ומסיחים את עצמנו בכל דרך מהמפגש המאיים הזה.
אך אם נבין את החרדה נכון נראה כי טמונה בה יכולת גדילה מופלאה.
גדילה מתרחשת כאשר יש לנו מפגש עם חלקים שאנו פחות מאפשרים להם ביטוי בחיים שלנו, חלקים בהם אנו פגיעים וחשופים, חלקים שבעבר לא היה להם מקום ותוקף להיות והפכו להיות בצל.
החלקים האלו עשויים להיות גם רצונות או חששות שנדחקו הצידה. הם לא נעלמו לשום מקום הם נשארו בתוכנו
ככמיהות שמבקשות לחזור ולהתבטא שוב.
חרדה היא רגע בה עצמי פנימי יותר, אותנטי יותר מבקש להתגלות ולהיות נוכח יותר בחיינו.
באחת הפעמים שהסכמתי לשמוע מה החרדה באה להגיד לי הבנתי שהיא אומרת לי שאני נמצאת במקום שהוא לא מדויק לי, שאני נשארת במקום הזה כי אני פוחדת לאבד את המוכר, אבל בתוכי קיים רצון אחר.
יכולתי פתאום להסתכל לרצון הזה בעיניים ולאפשר לחרדה, שנחוותה לי כמו צירי לידה ללדת אותו החוצה לעולם.
יכולתי גם לראות את הפחד האמיתי לשנות, לקום וללכת ממה שאני מכירה אבל גם את הרצון האמיתי שלא יכול יותר להישאר חבוי, שמבקש ביטוי, אותו רצון שכל כך פחדתי מהמפגש איתו.
וברגע הזה הרעד ותחושת ההתפרקות הפכו להבנה שמבנה ישן בתוכי מתפרק על מנת להיבנות שוב מדויק יותר, נכון יותר למי שאני ורוצה להיות.
לעיתים ברגעי חרדה, כשהסבל בלתי נסבל, קשה לקרוא או לשמוע דברים שמדברים על המסר שבקושי, על האפשרות לגדול ממנו, על מהות. זה הרי מרגיש כל כך רחוק מהחוויה הגופנית והנפשית.
בחוויה הגופנית והנפשית יש אובדן שליטה, אימה, רעד ותחושת סכנה. אין תחושה של אמת גדולה יותר או מסר עמוק יותר באותו רגע ממש.
וכן, בהתקף חרדה אנחנו רוצים לחפש דרכים להשיב את המערכת לאיזון ולחזק את תחושת הביטחון בתוכנו, להקל על עצמנו, אבל אם לא נקשיב למסר העמוק יותר של החרדה, למשהו בתוכנו שקורא למפגש עמוק וכנה יותר - החרדה תנהל את חיינו, ותחליש אותנו מיום ליום.
התהליך בפסיכותרפיה גופנית עובד בשני מישורים:
-מתן כלים פרקטיים להתמודד עם החרדה בזמן אמת, כלים שעוזרים לנו לווסת את התסמינים הפיזיים ולהחזיר את תחושת השליטה לגוף. בעזרתם אנו יכולים לחוש שאנו מנהלים את החרדה ולא היא אותנו.
-עבודה במישור עמוק יותר ותהליכי שמאפשר מפגש בטוח עם הקונפליקטים שיוצרים בתוכנו את תגובת החרדה.
זמן ותהליך בטוח להכיר ולהתחבר לחלקים בתוכנו, רצונות, חששות, מתוך בחירה שלנו - מזמין את החרדה להופיע פחות, או בכלל לא, מכיוון שהיא תדע שאנחנו עושים לה מקום אמיתי להיות.
