להעיר את כוח החיים הפנימי - מעבר להישרדות
"אני רק רוצה לא לסבול…" זו תשובתם ושאיפתם של לא מעט מטופלים שמגיעים אליי.
בין עם זה בעקבות משבר נקודתי, או ילדות מורכבת נראה כי אין האפשרות להאמין שהחיים לא רק יכולים להיות נטולי סבל אלא עשויים מאושר, חיוניות, פריחה ומימוש, אינה קיימת עבורם.
מדוע יש מאיתנו שמאמינים שאושר הוא לא מנת חלקם, שרגעי שמחה הם רק רגעים ולא מצב שיכול להפוך לדרך חיים, שתמיד יכול להיות גרוע יותר אך אף פעם לא טוב יותר?
שתי סיבות עיקריות לכך:
**פחד מהחיים**
האחת שבילדותנו לא חווינו מספיק חוויות בטוחות בתוך הקשרים המשמעותיים שלנו אשר אפשרו לחיות שבתוכנו לבוא לידי ביטוי באופן מלא.
דרישות נוקשות מצד הסביבה, חוסר במגע וחום, או התערערות של הקרקע בגיל מוקדם כגון מעבר לארץ אחרת יכולים להכניס אותנו למצב הישרדותי, בו החיים והכוחות המופלאים שאיתם נולדנו אט אט מצטמצמים ובמקומם נבנים דפוסים של הגנות והישמרות ממה "שעלול" לקרות.
אותם דפוסים שהגנו עלינו ואפשרו לנו להמשיך ולתפקד בעולם הם גם בעלי מחיר כבד, מחיר שבו אמנם מצטמצמת האפשרות לחוש את הקושי או רגשות אחרים בלתי ניתנים להכלה, אך מכיוון שאין לנו אפשרות לצמצם את הלב ובו זמנית להשאיר אותו פתו, תחושות של שמחה הנאה ועונג מצטמצמות אף הן.
אם במשך שנים רבות הלכנו והצטמצמנו, נתקשה לאפשר לעצמנו לחזור ולהרגיש טוב אמיתי מהחיים שוב נשכח את האושר האפשרי שזו הדרך היחידה עבורנו להמשיך בחיים.
**לדעת בעצמנו את הדרך**
סיבה נוספת ומשמעותית לא פחות היא חוויה בה אנו נחשפים לרגעים עמוקים של חיבור, אושר, ביטחון, שמחה, ביטחון עצמי גבוה והרגשה שהדברים מדויקים ונכונים עבורנו… אך תחושה כי משהו קרה בחוץ שאפשר לזה לקרות, שהיה אחראי לאושר ולחוזק שלי, מזל, רגע חסד, מישהו או משהו חיצוני שיצר עבורנו את התחושות האלו ועוד…
כאשר הראייה היא כזאת איננו יכולים לנכס לעצמנו את הכוח ליצור רגעים ותנאים לכך בחיינו, איננו יודעים את הדרך להגיע לשם שוב והרגעים האלו נשארים בגדר רגעי חשיפה לפוטנציאל גדול שגלום בעצמנו ובחוויית החיים.
היום, אני יודעת ומאמינה שרגעי חיבור, שמחה, עונג יכולים להפוך לחווית חיים דומננטית.
חוויה שיש בה גם רגעים של קושי והתמודדות אך הם נחווים כהזדמנות לגדילה והעמקה של ההתרחבות האור בתוכנו.
וזה תלוי בכך שנמצא שוב ושוב במרחבים בטוחים אשר מאפשרים לנו להתחבר לאיכויות האלו ולשהות בהם בכל פעם זמן רב יותר.
זה תלוי בכך שאנו מלמדים את המערכת שלנו מחדש שכעת יש שלב בו אפשר להרפות את חיי המאבק עם עצמנו, שלאחר שנים של הישרדות אושר מעצמנו ומהחיים הוא אפשרי!
ששפע רוחני וגשמי הוא דבר שאנו ראוים לו וזה אפשרי כן.. גם עבורנו בלא תלות לנסיבות חיינו.
ואז ישנה גם דרך, דרך שאפשר לרכוש בעזרת ליווי נכון ובעזרת הכוחות הפנימיים שמתגלים מחדש לייצר לנו שוב ושוב את חווית החיים הזאת, דרך שבה אנו לומדים לזהות מה מוציא אותנו מרגעי החיבור ומה מחבר אותנו לשם שוב…, לומדים להפריד בין עיקר לטפל ומצלחים יותר ויותר להישאר מחוברים למרכז פנימי שלא מטולטל מכל שינוי קטן.
אורטל בר
